הכול כבר ארוז. שבועות של קדחתנות בלתי נלאית של מה לוקחים ממי ואיפה שמים ומה צריך ומה לא, אחרי שבועות של פרידה מחפצים, מנופים, מאנשים, משמיכות שנאגרו עבורה, ממגבות נדוניה ארוזות בניר משי דק במזוודות שהביאו את הרכוש המשפחתי שהותר להם להוציא מהארץ שהקיאה אותם מקרבה שנים רבות קודם לכן, אחרי כל זה, לילה קצר ללא שינה, בחוץ כבר אור ראשון אך חום הלילה עדיין תלוי על ענפי הפיקוסים הכבדים, המשאית והם בדרך הארוכה הכול כך מוכרת כשהים ניבט לשמאלם.
יש עוד חדווה, יש התרגשות, יש שמחת העשייה, הפרדה מהמקום אותו פחות אהבה, למקום החדש, הראשון המשותף להם.
המשאית מתפתלת ברחוב הצר שלא נועד לה, ערפילי בוקר תלויים על האורנים בחורשה שעל ההר, מעל העמק שמול המפרץ שמים כחולים וההרים הרחוקים ניבטים בחדות כחולה. היא שועטת במורד המדרגות לבית שתמיד היה ביתה לא מאמינה כי באמת זו פרדה וכי יעברו ימים רבים עד שתגיע שנית לשביל הצר ולמדרגות המחורצות, לריח התאנה שבכניסה, להרדוף הלבן שפורח בדיוק עכשיו.
מאחוריה היא שומעת שאגת התפעלות של הסבלים המיוזעים – מי עוזב מקום כזה, זה שוויץ פה, זה שוויץ... ודמעות שנחנקו פורצות החוצה בצחוק כבד שיסתיר את הפחד שמקנן בה מזה ימים רבים.
והסבלים עם חבלים עבים ורצועות רחבות מוצלבות על גבם עולים ויורדים מעמיסים על גבם את מה שיהיה הבית שלהם.
אבל זה הבית שלי... קודחת מחשבה אחת בלבד בראשה... זה הבית שלי... תמיד יהיה גם אם לא ירצו אותי כאן. זה הבית עם הריחות המיוחדים שלו, של האורנים והתאנה, פריחת השסק וההרדוף, עם מה שהיה פעם גינת ירק זעירה,עם הצבעים המתחלפים עם החרוב שמעל, עם חוטי החשמל שזרזירים כבר לא יושבים עליו, עם שתי השקדיות שפורחות כשבא אביב... עם ריח האדמה הכבדה אחרי הגשם ועם פרחי הבר שכל שנה פורחים מחדש במקומות אותם רק היא מכירה ...
קול תרועה רמה מעיר אותה משרעפיה והדרך דרומה מתחילה ממש במקום שכה מגדיר אותה. והים לימינם, והמשאית רועדת שועטת וכל מה שהיה פעם אסופה של דברים, ומלא חיים של אחרים, אנשים קרובים ושונים קורם בראשה עור וגידים של בית שאולי יהיה. והדרך מתארכת ונהיית צהובה וחיוורת והריח שהיה בנחיריה של ים ואדמה כבדה בחום תחילת הקיץ מתחלף בריחו הדק של האדמה החדשה שכוח המשיכה כאילו לא פועל עליה, והאשלים המאובקים שבדרך.
הגענו. מכריז הנהג, ובמהירות שיא נפרקות התיבות ונערמות בחדר מול המרפסת שחוצה את הדירה לאורכה.
בית. עוד לא בית. מקום. עוד לא מקום. ויש לה עוד ימים רבים לפניה, רבים מכפי שבכלל חשבה שיהיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה