עץ החיים / יוגב שכטר

אני לא יודע למה עשיתי את זה, פשוט עשיתי.
הוא עיצבן אותי והיה לי סכין על החגורה ו...
לא רציתי לעשות את זה, זה פשוט קרה לא היתה לי שליטה.
אני לא מוכן ללכת לשם.
אני לא מוכן שיקחו ממני את החופש.
חיפשתי בספרייה במדור האסור.
לא יודע למה יש בספרייה מדור כזה, אבל מצאתי שם מה שחיפשתי.
פרי החיים.
הוא נמצא במרכז, בין גיהנום לגן עדן.
אבל איך מגיעים לשם?
יש מפה בספר, הכניסה היא במערת המכפלה.
לקחתי אוטובוס.
היה שם צפוף כמו קופסת סרדינים.
הגעתי.
מול קבר שרה, שלושה צעדים לכיוון אבני התאומים.
אבני התאומים?
שתי אבנים זהות.
מה יש שם?
אור.
אור חזק יותר ממיליון פנסים שמכוונים לי לעיניים.
איפה אני?
הכל לבן מסביב.
אני במדבר שלג?
לא, מופיע מולי שלט.
בצד שמאל גן עדן, ובצד ימין גיהנום.
אך איפה העץ.
אני בדיוק במרכז אך אין שום דבר מלבד השלט.
צעדתי שמאלה.
הלכתי שעות.
ההליכה היתה מפרכת.
הרגשתי שרגליי כאילו קשורות לשלשלאות שבסופן משקולת שגודלה בניין ומשקלה כשלושה בניינים.
אני רואה את גן עדן מרחוק אך הוא אינו מתקרב.
מצד שני הגיהנום מתקרב.
אני רץ.
הגהינום ממהר איתי.
ופתאום העץ.
אני מספיק לקטוף פרי אחד והגיהנום בולע אותי לתוכו.
הפרי אצלי.
אך עכשיו אני כבר נחשב כמת.
אני מביט בפרי והוא עכשיו רקוב ומקומט.
האם אני באמת הרגתי אותו או שבעצם...