ציירתי לך
בטושים צבעוניים
עולם חדש ותמים
שרק את יכולה לנקות את כתמיו -
אך את שוב מתעצלת
לשטוף את הדם,
לכסות את הצלקת,
לטאטא את הילד התם
מתחת לשטיח.
ומהלכלוך, את עודך מתנזרת.
אירוניה במיטבה:
כשברחת במונית עם שמלה אדומה,
התחיל לי קוצר הנשימה-
בדיוק כשרציתי לספר לך
שהשארת אותי נחנק
בעולם מאובק,
מחובק
עם האסטמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה