מאת יעל עובדיה

כל הזמן אני מחפשת אותו
לראות אם הוא בא
לבדוק למה.
נזכרת מתי דיברתי איתו
אם הייתה לזה סיבה
מה אמרתי, וכמה.
 
למה אני בכלל מנסה
אם אני כל כך מתביישת?
למה זה מציק?
המחשבות עוברות עליי בדריסה
וזה שאני מתרגשת
זה כל כך מעיק.
 
אחח... איזה כיף זה היה
אם לפני שהייתי מוציאה מילה
לא הייתי בודקת מה עשיתי לא נכון
לא פוסלת הכל ומתחילה מהתחלה
ולא יעזור שאגיד לעצמי
ש"אין לי מה להתבייש"
וש "אף אחד פה לא הולך להתחתן!"
(כמו איזה סבתא בת שבעים וחמש)
אני בכלל לא ביישנית, זה לא הוגן.
 
אני מסוגלת לדבר פתאום עם הכורסה – כמו כלום.
אפילו עם מישהו זר ברחוב.
אבל ברגע שאני רואה אותו
אני חוטפת מו"מ
וכל מה שאני אומרת זה לא טוב.
 
כל כך הייתי רוצה שיידע
שאני מפוצצת ביטחון עצמי
ושגם בשבילי זאת חידה
למה פתאום אני נהיית ורודה
כשהוא אומר את שמי.

הזברה קמה / מאת א'

בבוקר יום א', הזברה קמה
פשטה את הזיכרון שהשאירה בה המסיבה מאתמול
היא שטפה את פניה ונבהלה
כאשר ראתה מה מביט עליה בחזרה במראה
היא הדיפה מריח אלכוהול
וכאשר חזרה לחדר היא ראתה שמישהו ישן במיטה
אבל היא לא הייתה יכולה לזכור את שמו
בבוקר יום ב', הזברה קמה מאוחר
היא מצאה את עצמה רצה לעבודה
אחרי שני אוטובוסים וקפה מחורבן
היא הגיעה למוקד, ענדה את האזנייה
ואמרה "ידיעות שלום, מדברת זברה
במה אפשר לעזור?"
בבוקר יום ג', הזברה קמה
היא הדליקה את הטלוויזיה
היא ראתה סדרות בממיר המקליט שלה
היא אכלה "דוריטוס" בטעם מעושן
כאשר עלתה על המשקל בערב
היא בכתה, שוב
בבוקר יום ד', הזברה קמה
מתחת לדלת שולשל הדואר
זה היה חשבון החשמל והארנונה
הזברה התקשרה לאבא-זברה
וביקשה שיפקיד לה אלף בחשבון
אבא-זברה שאל מתי היא באה לבקר
היא אמרה שאין לה זמן, והמשיכה לראות

את הסדרה מאתמול

בבוקר יום ה', הזברה קמה מוקדם

מוקדם מדי
השכן מלמעלה שוב התחיל עם המוזיקה
היא רצתה לעלות ולצרוח עליו
אבל נזכרה שהוא בוועד הבית
והיא לא שילמה כבר חודשיים
היא קמה לשתות קפה
בבוקר יום ו', הזברה קמה
היא פשטה את הפיג'מה והביטה על עצמה
בראי הקטן שבמקלחת
היא עשתה שחי ורגליים ובדקה באיזו
משתי השמלות שהיא יוצאת איתן יש
הכי פחות כתמים
היא סידרה קצת את המיטה, כי אולי היא
תחזור עם מישהו הלילה
בבוקר שבת, הזברה לא קמה
היא נשארה במיטה
היא נשארה עוד במיטה
ובצהריים היא התגלגלה על הצד
הכרית הייתה רטובה מדמעות של זברה
היא קמה לפיפי
וחזרה למיטה, לישון
והזברה ישנה

מאת A.P

אין לך זכות לנגב אותן!

הן נופלות. זולגות. מטפטפות.

הן לא נגמרות... לא, הן ממשיכות...
הן לא יכולות לעצור.
תעצרו! היא צועקת בליבה. תעצרו עכשיו!
נו, לכו מפה!!!
היא מנגבת אותן מלחייה. היא חושבת שזהו, שהיא עצרה אותן. אבל לא - הן חוזרות.
אתה יכול לנסות להעלים אותן עד מחר, זה לא יעזור. הן ימשיכו לזלוג על לחייה הקטנה.
אולי תנסה להבין קודם בגלל מי הן?
מי עשה מעשה כזה נורא שהן היו חייבות לבקר...
כן! כן! הו, כן! זה אתה! אתה זה שגרם להן לבוא מלכתחילה.
בגללך היא סובלת. בגללך היא עצובה.
ולך יש עוד בושה לבוא ולנגב אותן?
אולי תצליח להעלים אותן ביום מן הימים, אבל את השריטה שנחרטה על ליבה הקטן של אהובתך לא תצליח להעלים.
השריטה תוכל להתאחות או להישכח מעט, אבל היא עדין תהיה שם... צורבת כדי להזכיר.
תבקש סליחה, תתחנן.
אהובתך לא תסלח לך! לעולם!
והן עדין נופלות. זולגות. מטפטפות. ואתה עומד שם, ומבין שלא תוכל לעשות דבר.

הוא עמד שם. בלב החשיכה.

הרגליים שלו רעדו, אבל הגוף לא נפל.
באומץ, בגבורה, שם בלב החשיכה.
הערפל התפזר. והחושך נכנס.
אבל הוא עדין עמד שם. עם העיניים פקוחות. מחכה.
גם הידיים התחילו לרעוד... אבל הוא,
עומד שם מבלי למצמץ.
הערפל עטף את כול גופו. הנעים לו, אך באותו הזמן גם נכנס לו ללב.
החושך גדל. ו --- פתאום רעש!
טיק, טק. טיק, טק. טיק, טק.
אבל הוא, עומד. חוץ מהרעידות החזקות של גופו, הוא לא זז מילימטר.
וזה מגיע. הדבר הזה שמאחורי הערפל.
והרעש ממשיך!
טיק, טק. טיק, טק. טיק, טק.
והחושך הולך ונעלם. והערפל כבר לא שם. והוא רואה את זה.
פתאום הוא מפסיק לרעוד, ועיניו ממצמצות בפעם הראשונה.
ואז הוא שומע קול -
״זה מגיע! תברח!״
 
 מסכן הלב שלך!
  
הלב פועם. דופק. מנסה לצאת החוצה.
בום, בום, בום.
דופק חזק, הגוף נסדק.
הלב רוצה לצאת!!! למה?
כי לא כיף לו בפנים.
עשית לו רע.
ראית משהו שהפחיד אותך. שלא היית צריך לראות.
לא נעים לו, ללב המסכן שלך.
שדופק. בום, בום, בום.
אתה מנסה לעזור ללב המסכן.
מנסה לשכוח... אבל זה לא עוזר.
הזכרון מהדהד באוזניך.
אתה רואה את זה בעיניך.
ומרגיש את זה בגופך. אתה רועד, משקשק.
זה מפחיד, זה לא נחמד.
והלב ממשיך, ושובר את הגוף. לא טוב לו... ושוב - בום, בום, בום.
תן לו לצאת.
תשחרר אותו מהעוול שהוא עובר.
תשחרר אותו! נו...
.
.
.
תשחרר!!!

כמו גל גדול.

אין לי את זה יותר.

אין לי חשק כבר.
אין לי כוח.
אני לא יכולה עם זה יותר.
אני כבר לא מסוגלת.
אני כבר לא מצליחה.
אני מנסה, אבל לא יכולה.
אין לי את הלב לעשות את זה כבר.
אין לי את הלב.
הוא נעלם.
היה לי פעם לב.
אבל הם אכלו לי אותו לאט לאט.
כרסמו אותו עד שהוא נעלם.
זהו, הוא לא קיים יותר.
אז איך אני אעשה את זה עכשיו?
איך אני אגרום לזה להפסק?
איך אני יעצור אותם?
הם חייבים להפסיק.
עם הקללות, ההעלבות, הפגיעות.
זה לא יכול להמשך ככה.
אני לא יכולה לסבול את זה יותר.
והם גדלים וגדלים.
אני כבר לא יכולה לעצור אותם.
הם ממשיכים כמו גל גדול.
שוטפים אותי לים העמוק.
ואני טובעת, וטובעת...
אני מנסה לעלות למעלה כדי לנשום אוויר.
אבל הם לא נותנים לי.
תופסים אותי ולוקחים אותי עמוק עמוק.
ואני שוקעת לקרקעית הים.
וזהו סוף העולם!

Behind these broken eyes / לידור פסמן

How does it feel to carry all you've got?
Do you know I can feel your pain?
Why was I the one to get lost? I need to save my life
Do you believe in me? Do I have a destiny?

Sometimes I think that I'm just crazy
I've tried so hard to understand
Who am I? What is real? Who's right? Who's the knife? Would you care? Do you believe?
My days feel so long, I get so numb, I think I've lost it all...

I don't know if I'll carry on, I want to run away
From the pain, from the fear, I think I don't belong here, oh...
What would you do if you knew?

Behind these broken eyes

Take my hand, let's find a place
I'm on my own and I need some help
Oh I feel so insecure and I want that you'll know
Who I really am, with no regrets

I'm just trying to be somebody, I can feel the human pain
We need to know, to stay so strong
You never know what life can bring
That's the way it goes. Do we have a choice?

I don't know if I'll carry on, I want to run away
From the pain, from the fear, I think I don't belong here, oh...
What would you do if you knew?
Behind these broken eyes

My light, my shining star, can you see under my skin?
You're warm, I need you now
Would you let me inside? Help me to understand?
Why do you like me? What do you feel behind your mask?
Oh, let me know everything

I don't know if I'll carry on, I want to run away
From the pain, from the fear, I think I don't belong here, oh...
What would you do if you knew?

Behind these broken eyes

ארמגדון, מישהו?

http://www.youtube.com/watch?v=90Omh7_I8vI

המעי אגס /יעל עובדיה

הלב בצורת לב
והמעי – אגס
אולי הוא ייעלב
אם יגידו שהוא גס.

כי הוא מעי נחמד –
חכם ומנומס
אבל כולם קוראים לו
המעי הגס.
 
פשוט זה לא בסדר –
מעי כעס
לקרוא למישהו גס
כי הוא קצת מחוספס?
 
חונכתי מעולה
מאם פולנייה,
אף פעם לא קיללתי
אפילו לא כליה!
 
הרחם מרחם
והריאה רואה
ורק אני – הגס
נמאס לי כבר, נמאס!
 
ועוד יותר הרגיש
קיפוח לא מוצדק
כי הכבד קינא
במעי הדק

היא הולכת ממני / א'

היא הולכת ממני
עכשיו
גבה מופנה אליי והיא צועדת
שיערה מתבדר ברוח
אני מצליח להריח בקושי
את ניחוח השמפו
אני עומד קפוא ומחכה
שתסתובב
שתראה אותי
אם היא תראה
אולי היא תחזור
הצעיף שלה מתלפף כמו נחש מצמר
על צוואר לבן
החצאית שלה רוקדת סביב ירכיה
העקבים נוקשים-נושקים למרצפות
הלוואי והייתי אני מרצפת
וכמו שמעה מחשבותיי
הנה היא מסתובבת...