מאת בר לפידות

אתה הוא שנתן לי תמיד את הכוח..

להמשיך

תמיד עם הראש מורם,

לעמוד

על הרגליים ולהיות חזקה,

לחייך.

להאמין בי.. ובך.

אך עזבת,

ללא שום התראה מוקדמת.

וכשזה קרה, השארת אותי לבד באותו המקום,

ללא כיוון או דרך,

תנועה.

נתקעתי, כשאני כל הזמן מועדת.

אחרים מנסים לעזור לי לקום,

ואני מתנהגת כאילו דבר לא קרה..

אבל עמוק בתוך ליבי אני יודעת,

שרק אתה תוכל לתקן את הנזק.

רק המבט,

חיוך שלך,

המגע העדין של החיבוק שלך,

האהבה שלך.

זה מה שירים אותי על הרגליים

וימנע ממני

למעוד כל פעם מחדש.

האמונה שלי בי ובך,

יחדיו או לחוד,

שנשארת בליבי לנצח,

האמונה שיום יבוא ותחזור,

וכך גם הכוח שלי לעמוד ולהמשיך,

איתך או בלעדיך,

היא שמשאירה את החיוך הרחב שעל פני.