מושלמת / פנדורה

השמלה מגוהצת, החלוק מגוהץ,
השיער מגוהץ גם הוא,
גולש על כתפיה הרועדות,
מדיף ריח של פרחי אביב.
בגב זקוף,
עיניים פקוחות לרווחה,
קולטות כל מבט אוהד שנשלח לעברה
וחיוך מתוח על שפתיה
הצבועות.
והיא עולה במדרגות אל הדוכן
ונואמת את נאום הניצחון.
כל העבודה הקשה השתלמה לה.

כמה שעות לאחר מכן,

היא כבר בביתה.
המפה מגוהצת, הוילונות מגוהצים,
הכלבלב משוויץ בפרוותו
המגוהצת,
מתהלך בגאווה על רצפת הפרקט
המדיפה ניחוח קל של אורנים.
היא נושקת לגאוותן הלבנבן,
וסוגרת את דלת המטבח מאחוריה
בנקישה רכה.

היא פותחת את ברז הגז,

מתיישבת ברישול בפינה
סוקרת במבט אחרון
ערימה של כלים נקיים,
ומגבות מכובסות,
וחלונות מצוחצחים.
כי אפילו במותה,
היא הייתה חייבת להיות כזו,
מושלמת.