מאת בר

הדמעות זולגות להן.. כבר ללא תחושה.. ללא תשומת לב.
כל כך שיגרתי.. כל כך עצוב.. עלוב.
הדבר היחיד שמשתנה באמת.. הוא התחושה.
כואב יותר.. נוראי יותר.. עצוב יותר.. שורף יותר.
 
קשה יותר.
 
אין כבר איש לדבר איתו, לספר.
כבר אין זמן לחשוב על כך יותר.. אך זה אוכל את הראש
אין כבר לאן לברוח.. כל מקום אפשרי כבר ניצלתי..
זהו.. נגמר.. יש פיתרון אחרון.. כואב ועצוב.. שלא רוצים להשתמש..
שלא מעזים להעלות על הלשון.. לא יכולים לבטא..
כבר אין איך להתחמק.. רק לתת לדמעות לזלוג.. לצאת.. לנקות.
 
לנחם.