תמיד אפשר לתקן / לידור

כשהייתי ילד קטן אחותי אמרה לי: "תמיד אפשר לתקן". אני מכוון את המשפט הזה לחיים שלי. החיים שלי נהגו להיות בלאגן. כשהגעתי לחטיבת ביניים, כיתה ז', הכל השתנה: הציונים, החברים, הרגשות ואני בעצמי. עבדתי קשה בשביל לחזור אל המסלול. אני עדיין עובד קשה עם עצמי. לפעמים אני צריך להילחם עם עצמי בשביל לקום בבוקר, לשנות את המחשבות.

קיבלתי תעודת הצטיינות במחצית. אני יודע שזה לא אומר הרבה אבל זה נותן לי קצת אמונה בעצמי, כי עבדתי קשה בשביל לשנות את ההרגלים שלי: אני מבלה יותר זמן בלימודים, אני מצייר ואני כותב. אני מאמין שאלו פעילויות בריאות, שההתאמצות שווה את זה. אני יודע שזה לא קל, אבל אני רוצה להיות רצוי, שאנשים ידעו מי אני באמת. אני רוצה שהחיים שלי ינצנצו. אני רוצה להיות מאושר, אני לא יפה כשאני עצוב. אני יודע שאני צריך לעבוד קשה בשביל זה, וזה לא תמיד יצליח. לפעמים יהיה קשה לראות את האור, ואני ארגיש רע עם עצמי, אבל אני יודע שיהיו זמנים טובים יותר.

החיים לא תמיד יפים, זה לא סרט, זה כואב לפעמים.

אני מנסה למצוא את עצמי, את המקום שלי, מה אני רוצה?, מה אני אוהב? זה לא פשוט. לפעמים זה מרגיש שזה נעשה קשה יותר ככל שאני מנסה, ואני מנסה לצאת מהחשכה.

אני בחרתי להילחם. אולי זו אשמתי שאני נפגע. לפעמים קורה שזה מרגיש שכל טעות קטנה יכולה לשבור אותי, או שאני מקווה שלא נולדתי בכלל, או שזה קשה בשבילי לנשום, או שאני רוצה פשוט לצרוח.

אני ממשיך לנסות לא לאבד תקווה. אני מאמין שזה יכול להשתפר, שזה יכול להפוך לקל יותר.

אולי אחרי הכל אני אצליח לתקן את החיים שלי, למלא אותם, לתקן את עצמי, לעשות את זה כמו שאני רוצה, יותר כמוני. לעשות את זה טוב יותר.

אני יודע שאני יכול ליפול. לא תמיד יהיה מי שירים אותי כשאני אפול, לא יהיה מי שיעזור לי למצוא את הדרך שלי. העולם אכזר. האמת כואבת. אני לא רוצה לשקר לעצמי או לאחרים.

אני יודע איך זה מרגיש לרצות למות, לרצות לשנות את עצמך כל כך ולהרגיש כלוא.

אני לא רוצה לסיים כמו ההורים שלי, אבל אני רוצה לעשות להם טוב. אני רוצה להרגיש טוב בגוף שלי, ושלא יהיה לי צורך להסתכל על אחרים או להשוות את עצמי אליהם. זה קשה לי, אבל אני יודע שזה תהליך...

אני בסך הכל רוצה להיות שלם עם עצמי, עם החיים שלי.