מאת לידור

קרה לכם פעם שהסתכלתם לבן אדם בעיניים והרגשתם מן המבט תחושה מוזרה? תחושה של התרגשות לא מובנת ורעידות לא רצוניות?

דבר כזה קרה לי לראשונה לפני פחות משבוע. זה אירוע שבחיים לא נתקלתי בו, זו תחושה שלא הייתה לי הרבה זמן, אם בכלל הייתה.
זו הייתה תחושה נפלאה ועם זאת מביכה, מהסיבה שמסביבי היו הרבה נערים ונערות שיכלו לראות אותי מתרגש בלי לדעת בדיוק למה.
אני לא דמיינתי את זה. זה לא היה חלום. זו הייתה המציאות, והמציאות הרגישה לי כמו חלום.
הרגשתי שזה הדבר שהייתי צריך באותו רגע. המבטים החולפים של הבן אדם המשיכו ואני חיכיתי לעוד, רק כדי להרגיש.
בכל פעם שהמבטים שלנו נתקלו הרגשתי תחושה "מגנטית". שאלתי את עצמי אם הוא מרגיש את זה גם. רציתי לדעת אם זה קורה רק לי.
ואני עדיין רוצה לדעת. אני שואל את עצמי אם זה דבר שקרה לעוד אנשים ואם זה קורה להם מדי יום.

את אותו האירוע לא שכחתי. המשכתי לחפש ואני ממשיך לחפש אחר מבטים של אנשים אקראיים.
עם כמה אנשים הצלחתי להרגיש תחושה טובה במבט בעיניים, אבל זה לא אותו דבר.

כשדיברתי על כך עם אחת המורות שמלמדות אותי היא הסבירה לי שלדעתה זה היה סוג של "מפגש נשמות" ושהיא חושבת שבמבט לעיניים אפשר "להיכנס" לתוך הנשמה של האדם.
אני לא יודע מה זה בדיוק אומר ומה זה בדיוק היה. אני לא יודע מה זו בדיוק הנשמה ואיך אפשר לזהות אותה.
הרי נשמה זה לא יד או רגל, זה משהו לא פיזי, לא ממשי. האם זאת הסיבה שהרגשתי סוג של ניתוק מהמציאות באותו הרגע? אני רציתי שזה ימשיך. לא רציתי לחזור להמשך היום, רציתי שהמבט המלוכד לא יפסק ובכל פעם שהוא הזיז את המבט לנער\ה אחר\ת חיכיתי שהוא יביט בי שוב.

המבט הזה והתחושה שנבעה ממנו ניצחה את כל הצרכים הבסיסיים כמו מזון או שינה. המבט הוא כל מה שהייתי צריך, ואני עדיין צריך אותו. הבן אדם נמצא באזור אחר והסיכויים שניפגש שוב לא ידועים לי. האם זה היה חד פעמי? האם אני לא אזכה להרגיש ככה שוב בחיי? האם זו נקראת "אהבה ממבט ראשון"? הרי איך זה הגיוני? אני נער. אני בן 18. אני נער והוא מבוגר, הוא בגיל 30 לפחות.

מה שזה לא היה, זה לא היה בשליטתי. אני לא חושב שהתאהבתי.
מה שזה לא היה, זה הרגיש טוב. זה נתן לי כוח לעבור את היום בצורה אופטימלית. זה היה משהו עמוק וזה אירוע שאני לוקח איתי להמשך הדרך כסוג של תקווה. תקווה לכך שאני יכול לחיות בצורה טובה יותר, ואולי כולנו, איכשהו. אולי צריך לדעת איך.