כחול
עמוק וצלול מציף את קהיר שטופת השמש. שיערה המסולסל והשחרחר מקיף אותה, מגן, כרעמת
אריה גאוותן ויהיר שמביט על טרפו המשוטט. עיניה סורקות אחר תנועת האנשים השרירותית
והחלשה ברחוב, כמה חסרי משמעות נראים לה בעודם פוסעים בתוואי חייהם הקודרים. ״עוד
דקות מספר״, חשבה לעצמה, בזמן שהכרכרה החלה להגביר את קצבה לצלילי שוטים מצליפים.
רשרוש מי הנהר נשמע מרחוק, מרגיע את חוסר השקט שהתחיל להצטבר בתוכה, כתוצאה מחום
מלווה בזיעה קרירה שכל כך לא חיבבה. בריזה חמה מקבלת את פניהם במורד הנהר, ובליווי
שני גברים חסונים הן מגיעות לחול הרך שבקצה הנהר. היא ממהרת לטבול את רגליה, לחוש
בירידת טמפרטורת גופה שמצטנן בקצב מסחרר. היא נהנתה לצפות בתניני היאור משתכשכים
במים על מנת לצנן עצמם, ממש כמוה. בעיקר נהנתה לראותם צדים דגים וחיות בר שלגמו
ממי הנהר, אהבה את הטכניקה הקרה והרצחנית שניחנו בה: את השקט שלפני, רגע ההתקפה
והדממה שלאחר מכן. לרגע מבטה הוסט מהחיה המרהיבה ועבר למים הקרירים, למקום בו דרכו
רגליה. שם ראתה את דמותה מביטה בה, מנתחת את עיניה הקשות ורכות בו זמנית. ושם,
למרגלות הנילוס, ביום בהיר ושטוף שמש, התמוטטה לראשונה הנסיכה מאז יצאה ברעש וששון
לעולם חיוור זה.
תמונה מסרט. עיניים בלב. אוהבת ומצומררת קלות.
השבמחק