אתה כזה מטומטם. אבל ממש.
אבל אז זה חוזר שוב ושוב, כל יום אותו דבר.
אתה לא זוכר איך הייתי שם בשבילך?
אתה כפוי טובה.
אבל ממש.
רקסי, אתה פשוט כלב רע!
אתה לא מבין, לא מסתכל לכיוון שלי אפילו.
כבר שנה שאנחנו ביחד ואני קרובה להרים ידיים
ממך!
תמיד כשאנחנו ביחד, עם כולם, אתה מתנהג כאילו
אתה לא מכיר אותי.
אתה בורח ממני, ואני נשארת לבד. עצובה, עם
עצמי.
ואז כשאנחנו חוזרים הביתה, אתה יושב לידי על
הספה, שם את הראש
שלך על הכתף שלי, ואני נמסה מהעיניים הגדולות
והחומות שלך.
אני מלטפת לך את הראש, מנשקת אותך, ואנחנו
נרדמים מכורבלים ביחד. אבל אז זה חוזר שוב ושוב, כל יום אותו דבר.
אתה לא זוכר איך הייתי שם בשבילך?
אתה כפוי טובה.
אבל ממש.
רקסי, אתה פשוט כלב רע!
בחיי, הכלבים הללו לא רק שמנהלים את העולם הם מנהלים את חיינו. סוג של מלכי עולם ולא מעניין אותם כלום העיקר שתהייה להם מיטה להתכרבל בה, צעצועים לרדוף אחריהם , נעליים לפלח ולרוץ אתן ברחבי הדירה וצלחת מיים ואוכל מלאה אבל... תעזי לעשוב אותם לשניה ואז הם מביטים בך עם המבט הנעלב הזה ושניה אחר כך רצים אליך כמו אחוזי טירוף. ככה זה. כמו ילדים בני שנה ורבע. כל החיים שלהם ולא משנה בכמה X 7 נכפיל את זה הם ילדים כל הזמן. אהבתי ביותר !!!
השבמחק