אל תתייאשי אם הוא פתאום מפנה לך גב,
את יפה וצעירה את יכולה גם בלעדיו,
כן, אני יודעת, הוא היה כל עולמך
אבל הכוח, אהובה, נמצא אצלך!
הוא ידע איך לשחק בך, הוא ידע איך לסובב
הוא היפנט אותך לגמרי וניצל את זה היטב,
לא הצלחת לקום בבוקר בלי לשמוע את קולו,
הוא רוקן אותך, הפך אותך שלו.
אבל תמיד היית שורדת, לא ויתרת, הרמת מבט
קצת מוכה וקצת רועדת, את הגנת על מי שאת
בדרכך המיוחדת את זקפת את צווארך,
ובחרת תמיד לחזור שוב אל עצמך.
ועכשיו את מסתגרת, כל הזמן רוצה לבד,
המבט כבוי לגמרי, לא אוכלת כלום כמעט,
מתעוררת בכל בוקר בעיניים אדומות,
את דועכת ואני רוצה לבכות!
אבל משהו בי מבין ששם, בתוך הדעיכה,
בלי לדעת, את בשקט את כנפייך מצמיחה
זה חזק יותר ממך, זה במהות שלך ממש
את תמציאי את עצמך שוב מחדש!
את תמיד היית שורדת, גם כשכמעט קרסת,
קצת מוכה וקצת רועדת, אך אף פעם לא הובסת,
במבט נחוש, מתריס, נשאת למעלה את ראשך,
וידעת תמיד ללכת אל עצמך!
יום אחד פתאום תרגישי שחלפה העננה,
ותצאי מהשבלול בו הסתגרת לאחרונה,
הר הגעש שוב יגעש, וכמו תמיד תצאי לבעור-
מול הרוח, מול השמש מול האור!
את יפה וצעירה את יכולה גם בלעדיו,
כן, אני יודעת, הוא היה כל עולמך
אבל הכוח, אהובה, נמצא אצלך!
הוא ידע איך לשחק בך, הוא ידע איך לסובב
הוא היפנט אותך לגמרי וניצל את זה היטב,
לא הצלחת לקום בבוקר בלי לשמוע את קולו,
הוא רוקן אותך, הפך אותך שלו.
אבל תמיד היית שורדת, לא ויתרת, הרמת מבט
קצת מוכה וקצת רועדת, את הגנת על מי שאת
בדרכך המיוחדת את זקפת את צווארך,
ובחרת תמיד לחזור שוב אל עצמך.
ועכשיו את מסתגרת, כל הזמן רוצה לבד,
המבט כבוי לגמרי, לא אוכלת כלום כמעט,
מתעוררת בכל בוקר בעיניים אדומות,
את דועכת ואני רוצה לבכות!
אבל משהו בי מבין ששם, בתוך הדעיכה,
בלי לדעת, את בשקט את כנפייך מצמיחה
זה חזק יותר ממך, זה במהות שלך ממש
את תמציאי את עצמך שוב מחדש!
את תמיד היית שורדת, גם כשכמעט קרסת,
קצת מוכה וקצת רועדת, אך אף פעם לא הובסת,
במבט נחוש, מתריס, נשאת למעלה את ראשך,
וידעת תמיד ללכת אל עצמך!
יום אחד פתאום תרגישי שחלפה העננה,
ותצאי מהשבלול בו הסתגרת לאחרונה,
הר הגעש שוב יגעש, וכמו תמיד תצאי לבעור-
מול הרוח, מול השמש מול האור!
יודעת ריבי, מהתהומות הכי קשים שאדם מגיע אליהם, לא רק נבנים אלא מתעצמים ולא רק כי"מה שלא הורג מחשל" אלא בעיקר כי כשמגיעים לתחתית הביצה אפשר אז עם כפות הרגליים לדחוף חזק כלפי מעלה ולראות את האור המלא, ולא את זה שבקצה המנהרה. אהבתי בגלל התקווה שנמצאת כמעט בכל בית.
השבמחק