שתיקה / תומר פישר

שנינו נשארים ללא מילים, הדמעות חונקות
מאיימות להפר את השתיקה המתגברת
היד שלי כמעט נוגעת , מסרבת להתמודד
עד שהקיר יפריד בינינו, עד שניפרד..

כל המילים נאמרו מזמן, לא נותר מה לומר
הרגשנו שוב את אותו מגע, ידענו אהבה
החזקתי את ידי בידיך, ליקטנו מה שנשאר
עד שהמוות יפריד בינינו, טרם יבוא המחר
 
האוניה בלב הים גוועת, רואים רק מפרשים
ושני אורות זוהרים בצלליות נראים חיוורים
רוח הדרור שנשבה בפניך, עוד מעט תיעלם
ואל מימי האגם הצוננים, יופייך באור ייחתם