מאת: אלמוני

חושך. דממה שוררת בחדר, רכה, מלטפת ובוחנת, מחכה בקוצר רוח לרגע בו תחלוף ותתנדף. רעשים מוכרים מערערים את שלוותו, שולחים גרורות של אימה במורד גופו. עשן סמיך ממלא את גופו, חונק, נתפס לכל רקמה, מנפץ כל שבר תודעה ששרד במוחו. "שיחות חשובות דורשות מענה", הרהר בליבו, בעוד שגופו כבה, חפץ זר שנמכר ולא יוחזר לבעליו, אבוד במרחב האינסופי של מחשבותיו.

העבד / אלה אסרף

אני רוצה להיות

זה שייתן את המכה

לכל חתיכות הפאזל שלך

כשהן לא מסתדרות כמו שאת אוהבת,

כשאת רוצה את תמונת חייך

לא כל כך מציאותית.

אני רוצה להיות

זה שיסבול את הצריבה

של טעם פצעייך הפתוחים

כשאת רוצה להתפרפר ולעוף

אל ריגושים אסורים עם קוצים.

אני רוצה להיות

זה שיהיה טרוד וצרוד

מלשיר לך שיר ערש

כשתפחדי מיום חדש שתביא הזריחה

ותתחבאי מתחת לשמיכה.

אני רוצה להיות

זה שיחליד מדמעותייך

קצף ימייך

ויפתח לך את הדלת לשערי שמיים

כשצרור תפילותייך

הולך לאיבוד בעולם.

אבל את לא תרשי לי להיות

זה שישחיר את ריאותיו בשבילך

וייתן לך לשאוף ולנשוף

את קיטור התמכרותך

כי את רוצה לכבות

את הסיגריה שלך

על מישהו אחר.

שונאים/ איזופולוס המגוחך

אנחנו שונאים את החמאס

שונאים ערבים

שונאים חרדים

שונאים שמאלנים

שונאים משתמטים

שונאים גבולות

שונאים את ההורים

שונאים מתמטיקה

שונאים לעבוד קשה

שונאים לצאת מהמיטה

אבל זה לא משנה

כי עוד מעט ממילא חופש גדול

עץ החיים / יוגב שכטר

אני לא יודע למה עשיתי את זה, פשוט עשיתי.
הוא עיצבן אותי והיה לי סכין על החגורה ו...
לא רציתי לעשות את זה, זה פשוט קרה לא היתה לי שליטה.
אני לא מוכן ללכת לשם.
אני לא מוכן שיקחו ממני את החופש.
חיפשתי בספרייה במדור האסור.
לא יודע למה יש בספרייה מדור כזה, אבל מצאתי שם מה שחיפשתי.
פרי החיים.
הוא נמצא במרכז, בין גיהנום לגן עדן.
אבל איך מגיעים לשם?
יש מפה בספר, הכניסה היא במערת המכפלה.
לקחתי אוטובוס.
היה שם צפוף כמו קופסת סרדינים.
הגעתי.
מול קבר שרה, שלושה צעדים לכיוון אבני התאומים.
אבני התאומים?
שתי אבנים זהות.
מה יש שם?
אור.
אור חזק יותר ממיליון פנסים שמכוונים לי לעיניים.
איפה אני?
הכל לבן מסביב.
אני במדבר שלג?
לא, מופיע מולי שלט.
בצד שמאל גן עדן, ובצד ימין גיהנום.
אך איפה העץ.
אני בדיוק במרכז אך אין שום דבר מלבד השלט.
צעדתי שמאלה.
הלכתי שעות.
ההליכה היתה מפרכת.
הרגשתי שרגליי כאילו קשורות לשלשלאות שבסופן משקולת שגודלה בניין ומשקלה כשלושה בניינים.
אני רואה את גן עדן מרחוק אך הוא אינו מתקרב.
מצד שני הגיהנום מתקרב.
אני רץ.
הגהינום ממהר איתי.
ופתאום העץ.
אני מספיק לקטוף פרי אחד והגיהנום בולע אותי לתוכו.
הפרי אצלי.
אך עכשיו אני כבר נחשב כמת.
אני מביט בפרי והוא עכשיו רקוב ומקומט.
האם אני באמת הרגתי אותו או שבעצם...