פעימות לב,
דפיקות על דלת,
מרעידות תאים
וננעצות
בכל גרגיר של שקט.
זריקת הפתיחה
בולמת את המגור המונשם
עם כרית מתנפחת.
האוויר שלי תם.
"מרוב תערים
לא תראו להב,"
מבָזֵרת ליצנית את הבשורה.
היא מחשיכה לי פנים
וזורחת לקהל ברהב;
"האשליה על הממשות גברה!"
עיניי בורקות, מסונוורות
לאור הזרקורים.
ואליי מושלכות
כל קללות התיעוב של הזרים.
אני חי ונושם בספירה לאחור.
מעמיד פנים,
עד שיחליטו גם הם לנשור.
אני חי ומדמם,
בסקירה של כל חור.
מול הסכין הדק, מול הסכנה העבה,
אני אחוז דיבוק.
ומונה לי, בשלווה רגועה;
שלושה נקבים מקולקלים.
שני מזרקים משומשים.
ומכור אחד מחוק
בדיוק.
מקסים, אלה!!
השבמחקתודה רבה (:
השבמחקאלה,
השבמחקאיזה יופי!!!
ממש משוררת..
נהניתי
אורית דואיב