אני לא מתגעגעת אלייך,
רק לחלל שמילאת בתוכי.
לצלילי קולך המזדקן
מרוב קמטים של צחוק,
למבט העירום והכן
מבשר תווים ששנים ניסיתי לצעוק.
הזיהום לא יחנוק את שארית חיי.
אך הרגש התכלה בזריזות
חפוז כמו כתמים שחורים על השמש
ואף שוק חשמלי
אף סם רפואי
לא חידשו בו את פעימות הנפש.
נותר רק קו ישר של מוות,
מפמפם בתודעה,
מאיים להתנקש
בזיכרון אחרון של נגיעה.
רק לחלל שמילאת בתוכי.
לצלילי קולך המזדקן
מרוב קמטים של צחוק,
למבט העירום והכן
מבשר תווים ששנים ניסיתי לצעוק.
תיארתי לעצמי
שאם אמחזר את הרגשהזיהום לא יחנוק את שארית חיי.
אך הרגש התכלה בזריזות
חפוז כמו כתמים שחורים על השמש
ואף שוק חשמלי
אף סם רפואי
לא חידשו בו את פעימות הנפש.
נותר רק קו ישר של מוות,
מפמפם בתודעה,
מאיים להתנקש
בזיכרון אחרון של נגיעה.
התגעגעתי. ליושר לניקיון ולאמת המכה בפנים. אל תורתי על הזיכרון רק כי הוא כואב. אנחנו מה שאנחנו בזכות ובגלל כל אותם דברים חיים מתים כואבים ומשמחים. מאחלת יותר שמחה מעצב ושתדעי לחיות עם הריק. זה חלק ממך.
השבמחק