ללא שליטה / מאת א'

שי לא חשב שזה יקרה לו שוב.

הוא עמד ברחוב ביאליק והביט למעלה. על לחיו דמעה זולגת, ועל מצחו אגלי זיעה.

הוא לא התכוון.

אבל זה ככה. זה ככה תמיד כשהמחשבות האיומות באות. המחרידות. האסורות.

הוא רק רצה שזה ייפסק, אחרי התאונות שקרו בבית הספר, אחרי מה שקרה עם אמא, או עם המורה שלו לחינוך גופני. זה היה חייב להיפסק מתישהו, לא?

הוא צנח על הרצפה, ישב ברגליים משולבות על הרצפה הלוהטת, ראשו מורכן ומכונס בתוך כפות ידיו,

בעוד גשם של יונים מתות נופל סביבו...