מאת יעל עובדיה

מרמי אלג'יר, הקוסם הגדול
חייב כל הזמן את נעליו לנעול.
נעליים כחולות רקומות בחוט כסף,
חשובות ביותר לביצוע כל קסם.
 
הוא נוקש על הנעל שלוש פעמים
ומיד היא הופכת לכובע קסמים,
לחציל, לונה פארק או מטוס תוך שניות,
אך יש לו בעיות עם שתי הסוליות –
 
לסוליית הקוסם, בנעל שמאל,
נמאס לשרת את אלג'יר הגדול:
למה דווקא אני כל הזמן מתלכלכת?
רק אני פה עובדת, הולכת, דורכת,
את כל משקלך אני מחזיקה
לא דורשת שכר, ולא נחה דקה!
וסליחה אדוני, אם זה המצב,
תצטרך לשלם לי על בעיות גב!"
 
"תירגעי," אמר מרמי, "מה את צווחת?
את לא מסכנה ואת לא מקופחת.
לרוץ וללכת – סתם שתי עבודות,
ואני לא שמן – יש לי עצמות כבדות!"
 
הקוסם התעלם, וזה מה שקרה –
סוליית הקוסם יום אחד התפטרה!
 
ואלג'יר הגדול, נדהם וצולע,
שום קסם קטן לא יכל לבצע,
כי אם רק הנעל טיפה תיקרע,
כל הקריירה של מרמי גמורה.
וכל הבגדים, הכפפות, הגרביים,
צעקו וצווחו, ניפנפו בידיים:
"צריך להגן, להפגין ולשבות!
העלאה בשכר! התחשבות בזכויות!!
בושה וחרפה! התעללות בעובדים!
הקוסם סירב, ונותר בלי בגדים...
מוסר ההשכל – גם נעל קטנה
יכולה בקלות להוביל הפגנה,
וצריך להתחשב בכל הזכויות,
גם של עובדים – וגם של סוליות!