אפשר עוד לתקן / אנונימית

כל אחד מקבל
את מה שהוא לא רוצה
את מה שהוא לא צריך

כל אחד מתבלבל

בין מה שתעריכי
לבין מה שאז תוכיחי

אם את רוצה מספיק

כנראה שאת צריכה יותר
להתאמץ, להיאבק
וקצת להשתחרר
אין את מי להאשים
אבל תמיד יש את מי שכן
הולך עם התחושה
שאפשר עוד לתקן
 
כל אחד צריך
דבר אחד פשוט
שיבינו, ויראו
ויגידו זה לא שטות

כל אחת צריכה

ללמוד להתחזק
ובלי שהם יראו
לבד להתפרק

אם את רוצה מספיק

כנראה שאת צריכה יותר
להתאמץ, להיאבק
וקצת להשתחרר
אין את מי להאשים
אבל תמיד ישנו אחד שכן
הולך עם התחושה
שאפשר עוד לתקן

מאת יעל עובדיה

מרמי אלג'יר, הקוסם הגדול
חייב כל הזמן את נעליו לנעול.
נעליים כחולות רקומות בחוט כסף,
חשובות ביותר לביצוע כל קסם.
 
הוא נוקש על הנעל שלוש פעמים
ומיד היא הופכת לכובע קסמים,
לחציל, לונה פארק או מטוס תוך שניות,
אך יש לו בעיות עם שתי הסוליות –
 
לסוליית הקוסם, בנעל שמאל,
נמאס לשרת את אלג'יר הגדול:
למה דווקא אני כל הזמן מתלכלכת?
רק אני פה עובדת, הולכת, דורכת,
את כל משקלך אני מחזיקה
לא דורשת שכר, ולא נחה דקה!
וסליחה אדוני, אם זה המצב,
תצטרך לשלם לי על בעיות גב!"
 
"תירגעי," אמר מרמי, "מה את צווחת?
את לא מסכנה ואת לא מקופחת.
לרוץ וללכת – סתם שתי עבודות,
ואני לא שמן – יש לי עצמות כבדות!"
 
הקוסם התעלם, וזה מה שקרה –
סוליית הקוסם יום אחד התפטרה!
 
ואלג'יר הגדול, נדהם וצולע,
שום קסם קטן לא יכל לבצע,
כי אם רק הנעל טיפה תיקרע,
כל הקריירה של מרמי גמורה.
וכל הבגדים, הכפפות, הגרביים,
צעקו וצווחו, ניפנפו בידיים:
"צריך להגן, להפגין ולשבות!
העלאה בשכר! התחשבות בזכויות!!
בושה וחרפה! התעללות בעובדים!
הקוסם סירב, ונותר בלי בגדים...
מוסר ההשכל – גם נעל קטנה
יכולה בקלות להוביל הפגנה,
וצריך להתחשב בכל הזכויות,
גם של עובדים – וגם של סוליות!

כוחה של אהבה / Solee

אני מפחדת.. אני מפחדת מהעצמה של אהבה
שגורמת לי להרגיש כל כך חלשה אך בו זמנית כה חזקה.
האהבה... האהבה משנה רגשות ומשאירה אותם בו זמנית
מצד אחד אני יכולה להיות כזו מאושרת אך מצד שני ממש עצובה.
האהבה משנה את הזמנים, את קצב פעימות הלב, את המחשבה
הזמן יכול לעבור במהירות כה רבה אך בכל זאת כל כך לאט .
לאהבה יכולה להיות המון גורמים , אך תמיד תתלה באחד
אהבה הזו תמיד תהיה שקופה אך מפתיעה אותך שמדובר בך.
אז כן.. אהבה גורמת לי להרגיש כל כך חלשה למולך ,
אך כל כך חזקה כדי לא לוותר מקשיים שעברו
אני יכולה להיות מאושרת למחשבה עלייך , אך עצובה בריקנות בלעדייך
הזמן עובר מהר לידך אך כל דקה נראית כמו נצח כשאספור את השניות ללא קולך
הלב פועם בעוצמתיות שנדמה כי אפשר לשמוע אותה למרחקים
אך בו זמנית אני רגועה כי נמצאת במקום רצוני , לידך
וכשאחבק אותך יישר בזרועותיי ירעדו ידיי , אך הן יהיו מספיק חזקות
כדי לא להפיל אותך על טעויותייך
והאהבה השקופה שנדמה שאי אפשר אותה להסתיר
תפתיע אותך כל פעם מחדש , כשלא תוכל אותה להסביר

מושלמת / פנדורה

השמלה מגוהצת, החלוק מגוהץ,
השיער מגוהץ גם הוא,
גולש על כתפיה הרועדות,
מדיף ריח של פרחי אביב.
בגב זקוף,
עיניים פקוחות לרווחה,
קולטות כל מבט אוהד שנשלח לעברה
וחיוך מתוח על שפתיה
הצבועות.
והיא עולה במדרגות אל הדוכן
ונואמת את נאום הניצחון.
כל העבודה הקשה השתלמה לה.

כמה שעות לאחר מכן,

היא כבר בביתה.
המפה מגוהצת, הוילונות מגוהצים,
הכלבלב משוויץ בפרוותו
המגוהצת,
מתהלך בגאווה על רצפת הפרקט
המדיפה ניחוח קל של אורנים.
היא נושקת לגאוותן הלבנבן,
וסוגרת את דלת המטבח מאחוריה
בנקישה רכה.

היא פותחת את ברז הגז,

מתיישבת ברישול בפינה
סוקרת במבט אחרון
ערימה של כלים נקיים,
ומגבות מכובסות,
וחלונות מצוחצחים.
כי אפילו במותה,
היא הייתה חייבת להיות כזו,
מושלמת.

מאת ענבר פריד

שתיקה / יוגב שכטר

שתיקה היא הכרזה, שתיקה היא מסר.
שתיקה יכולה להגיד הכל בדממה.
שתיקה היא שפה, שתיקה היא תרבות.
שתיקה אומרת עליך הכל, אבל אחריה אתה עדיין זר.
שתיקה היא כל דבר, ושתיקה היא כלום באותו זמן.
שתיקה היא כעס, שתיקה היא אהבה.
שתיקה היא חץ שחודר ללב, שתיקה היא יד מלטפת.
שתיקה היא בלתי נשמעת, או מחרישת אוזניים.
אם כולם שותקים שתיקה רועמת, למה אני שותק רק כי אין לי מה לומר?

מאת פנדורה

ואני רק רציתי בלון.
הולכים יד ביד בנמל תל אביב,
כל כך זרים שם,
ובכל זאת מרגיש בבית.
השמש הקופחת, טיפות הזיעה שנוטפות על ערפי,
לא מסגירים את הקור
שהרגשתי כשהחזקתי בידו.
"בואי נרד לחוף" הוא אמר באדישות,
ואני משכתי בכתפיי, גוררת רגליי אחריו בכבדות.
"את יכולה להישאר בבגד ים, את לא צריכה להתבייש ממני",
ופרם את כפתורי שמלתי.
הוא קפץ למים, והחל לחתור לכיוון המזח,
מסמן לי בידו לבוא אחריו.
ואני נותרתי יושבת על החול,
רגליי משוכלות, חובקות את החול בבהונותיי.
הוא חזר.
שיערו נוטף מים, גבו מבריק,
והוא מחייך חיוך מלא שיניים צחורות.
"את יפה כשאת ככה.. ביישנית.."
סירבתי להביט בו. עיניי נפלו על צדף בודד שהיה שקוע בחול.
"את לא צריכה לפחד. אני לא אפגע בך.."
הסתכל לצדדים, לראות שאיש לא מקשיב לו-
"מבטיח."
ואני רק רציתי שיקנה לי בלון.